Niagra Falls

זהו, היום אנחנו הולכים סוף סוף לטייל יום שלם באחד מהמקומות הכי מפורסמים שבעולם. דיי התלבטנו לאורך הטיול אם כדאי לשכור חדר בבית מלון ללילה או שניים ולחסוך את הנסיעות הארוכות, אבל מצד שני היה לנו בית מאובזר (אומנם מעט רחוק) שלא שילמנו עליו וכידוע המחירים פה של כל דבר שזז מאוד גבוהים.

לפחות את עניין הזיקוקים וה- Skylon Tower סגרנו עוד כשהיינו ב- Sherkston, כך שלא היה חובה שנישאר עד הלילה גם הפעם. יש לא מעט דברים לראות ב- Niagra Falls וצריך לתכנן את הזמן מאוד בקפדנות.

בנוהל בוקר הרגיל שאימצנו לנו פה בקנדה - אני קם מוקדם (כאשר בחוץ יש עוד חושך) ומתחיל במלאכת הכנת ארוחות הבוקר והצהריים המזינות וכן דואג שיהיו גם ממתקים, חטיפי בריאות ושתיה מתוקה בקרטוני משקה (מגיע בחבילות של 8 בסופר). ארזתי הכל לצידנית שומרת קור והעמסתי הכל לרכב. חגית בשלב מסוים קמה והתחילה לארגן את נוגה ודירבנה את הילדים להזדרז כי כל דקה שאנו מבזבזים כאן - זה על חשבון אטרקציה כיפית במקום שאליו רצינו להגיע.

אני כמובן שעשיתי קצת שיעורי בית בנוגע לחניה ומצאתי חניון סופר זול (8 דולר מ- 10:00 עד 22:00) שאליו כיוונו להגיע. הנסיעה היתה סופר חלקה בלי פקקים ובלי ריבים מיותרים מהמושב האחורי ותוך כשעה הורדתי את חגית והילדים בכניסה למתחם שבו ניתן להגיע לשיט תיירותי אל עבר מפל הפרסה העצום. 

מעט על שיט ב- Niagra Falls
יש דעות חלוקות לגבי איזה שיט נחשב ליותר מוצלח - זה שיוצא מהצד הקנדי או זה שיוצא מהצד האמריקאי. לנו יצא לראות לפני כמה שבועות את 2 המעבורות ובבירור ניתן לקבוע כי המעבורת הקנדית מלאה עד אפס מקום (הרגשה של להיות כמו בתוך קופסת סרדינים) ואילו האמריקאית שזהה לה במימדים יחסית ריקה. זה קצת מפתיע לאור העובדה כי עלות השיט בצד הקנדי הרבה יותר יקר מאשר בצד האמריקאי (אגיע לכך בהמשך הבלוג). יש לקחת בחשבון כי בצד הקנדי יש מספר אטרקציות שמרוכזות כולן באיזור המעבורת:
* Funicular - רכבל/מעלית שיורדת עד למעבורת. אנחנו לא ראינו צורך לשלם אקסטרה על זה.
* WildPlay Niagara Falls Zipline - אטרקציה סופר פופולארית ומאוד יקרה. נדרש גובה מינימום והילדים שלנו בין כה וכה לא התאימו לזה עדיין.
* Niagara City Cruises - האטרקציה המרכזית של השיט. לא להתבלבל - בכדי לקנות כרטיס למעבורת, יש להגיע עד לכאן (כל ביתן מוכר אך ורק כרטיסים אליו הוא שייך, אין אפשרות לקנות כרטיס למעבורת בדוכן של זיפליין למרות שהשלט פרסום אומר אחרת) ולשלם באחת מהמכונות האוטומטיות בכרטיס אשראי (למזלנו הכרטיס שלי לא עשה בעיות מיוחדות).

לאחר שכולם ירדו בכניסה למתחם המעבורת, אני נסעתי לחנות בחניון הזול - AA Parking. בכניסה אין מחסום ויש מישהו חביב שאסף מזומן (אין אפשרות לשלם באשראי). למזלי נשאר לי שטר 10 דולר בודד עוד מהארץ וחסכתי את הטירחה ללכת לכספומט.

בירידה מהחניון אל עבר המעבורת עברתי דרך מתחם השעשועים Clifton Hill. רבות שמעתי על המקום ואיך אנשים עפים על זה. ובכן - מבירור ראשוני שאני ערכתי נראה כי חלק מהאטרקציות רלוונטיות לגילאים קצת יותר גדולים מאצלנו ואם רוצים באמת שהילדים יהנו וההורים פחות יהיו מרוששים (כל האטרקציות פה מאוד מנופחות במחיר) - צריך לקנות חבילה בסגנון של ״קנה 5 אטרקציות וקבל את השישית בחינם״. אנחנו גם תיכננו יום מלא באטרקציות אחרות ולא רצינו בכלל להיכנס לכאן (מעין מלכודת ילדים. ברגע שמנסים אטרקציה אחת - קשה להוציא את הילדים מכאן).

לאחר שקניתי את הכרטיסים למעבורת (יותר מ- 100$) כולנו התחלנו בירידה אל עבר מעגן המעבורות (יש 2 בצד הקנדי ו-2 בצד האמריקאי). קיבלנו פונצ׳ו גשם (מעין מעיל מניילון שדיי עשה את העבודה ושמר עלינו יבשים). חיכינו בתור בין מאות תיירים נוספים והצלחנו לעלות ראשונים ולתפוס מקום ממש שווה בחזית.

שיט בניאגרה

השיט התחיל בתצפית אל עבר מפל Bridal Veil Falls (אשר בצד האמריקאי) ולאט לאט התקדם אל עבר מפלי הפרסה העצומים. שיט זה זכור לי עוד מהטיול המאורגן בארה״ב וקנדה שעשיתי ביחד עם אמי שלי בשנת 1995 וזיכרונות עמומים עלו במוחי באותם הרגעים. 

מפל בריידל

בזמן שחגית הייתה עם הילדים הגדולים מקדימה, אני הייתי עם נוגה באמצע הספינה במקום בטוח מפני מבול רסיסי המים שהתחילו להצליף בכל יושבי הסירה. לנוגה החוויה לא היתה הכי נעימה והיא הביעה את כעסה וכל יושבי הספינה שמעו אותה. בשלב מסויים חגית החליפה אותי וניסתה להרדים את נוגה שלא ישנה את שנת הבוקר שלה (ביום שהכי לא רצינו שיקרה) ואני הצלחתי להגניב פה ושם כמה תמונות וסרטונים לפני שהפלאפון נרטב כהוגן.

תמונה משפחתית בדרך למפלים

יאמר לזכות מפעילי הספינה שהם שטו הכי קרוב שאפשר אל עבר המפלים וחיכו שם דיי הרבה זמן כאשר המנועים פועלים בשיא העוצמה ולא נותנים לספינה להיסחף בחזרה במורד הזרם. לכל התיירים כאן היתה הזדמנות לחוות את עוצמת המפלים במרחק נגיעה ובהחלט חוויה זו היתה שווה את הכסף. 

מפל הפרסה

שמחים ומלאי אדרנלין סיימנו את החוויה הראשונה של היום. עלינו בחזרה את עבר הטיילת והתחלנו בצעידה אל עבר מעבר הגבול לארה״ב דרך ה- Rainbow Bridge. 

מעט על מעבר הגבול בין ארה״ב וקנדה
אחת מנק׳ המעבר הכי עמוסות והכי פופולאריות ניתן למצוא כאן ב- Rainbow Bridge. ישנם כמובן עוד מעברי גבול (חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות) אבל זה שמפריד בין העיירות Niagra Falls עולה על כולם לפי דעתי. ישנו מעבר עבור הולכי רגל ומעבר עבור רכבים (מאוד מאוד עמוס). עבור ישראלים, נכון להיום נדרשת ויזה לארה״ב כך שזה לא מתאים למי שאין ברשותו. באם אתם צועדים ברגל - יש נק׳ באמצע הגשר שבה למעשה נמצא הגבול וניתן להשתעשע ולקפוץ מצד לצד (הילדים מאוד נהנו לעשות זאת). בצד הקנדי נדרש לשלם במזומן (כ- 7 דולר) עבור הזכות לצאת מהמדינה (כתוב כי ניתן לקבל זאת בחזרה למדינה אבל כנראה שהשלט לא היה מעודכן). בצד האמריקאי יש לשלם כ- 50$ עבור הזכות להיכנס למדינה (למרות שיש ויזה. זה מעין מס תיירות). 

אור ברקע עם גשר הקשתות

בשלב הזה נוגה כבר נרדמה בעגלה והדרך לגשר היתה במדרגות וממש לא נגישה לעגלות. אור ואופק עזרו לנו להרים את העגלה ובכוחות משותפים הגענו עד למעלה. שילמנו את חלקנו לצאת במעבר גבול והתחלנו בהליכה נינוחה על הגשר עם הנוף הכי מרהיב שאפשר לקבל אל עבר המפלים. הסתכלתי אל עבר מעבר הגבול לרכבים וראיתי איזה עומס מטורף שורר שם.

חגית והילדים על גשר הקשתות

בכניסה לארה״ב, חיכינו לתורנו במחלקת ההגירה ולאחר שבדקו לנו לעומק את הויזות והדרכונים ושאלו לא מעט שאלות הפנו אותנו לעמדת התשלום (אני קורא לזה מס תיירות שמקנה כניסה ויציאה מהמדינה למשך חצי שנה). בדיעבד פקיד מחלקת ההגירה טעה וחתם לנו תאריכים לא נכונים בדרכון ולמעשה גילינו זאת רק כמה ימים לאחר מכן כאשר ניסינו להגיע בשנית לצד האמריקאי וחטפנו עיכוב רציני בשל כך (אגיע לכך בהמשך הבלוג).

זהו ! אנחנו רישמית על אדמת ארה״ב בעיירה Niagra Falls (איך לא).
האטרקציה המרכזית בצד האמריקאי היה לחקור את כל Goat Island ואת הפארק הלאומי העצום שיש פה מסביב למפלים. למזלנו, חגית ראתה מתנדב מבוגר של הפארק הלאומי וניגשה אליו לברר מה ניתן לעשות פה בסביבה. הוא נתן לנו מפה והסביר בפירוט על כל האטרקציות והזמנים.

מצאנו לנו פינה מוצלת קרוב ל- Niagara Scenic Trolley ובזמן שאני הלכתי לקנות כרטיסים לאטרקציה הבאה, חגית והילדים אכלו את ארוחת הצהריים וניסו לתפוס סנאים שקיפצו להם על העצים. נאמר לי בקופה כי עלי לקנות כרטיס לשעה מסויימת וצריך מאוד להקפיד ולהגיע בזמן אחרת יכולים לעשות בעיות כי אנו בשיא עונת התיירות יש עומס של מבקרים. 

יש רק בעיה אחת קטנה - בכדי להגיע ל- Goat Island צריך ללכת לא מעט בשמש (עם ילדים שאחרי 5 דק׳ נאנקים כמה קשה להם) ובאלטרנטיבה של נסיעה ברכבת תיירותית (ניתן לרכוש כרטיס משולב של נסיעה ברכבת וביקור באטרקציה) יש תור מאוד מאוד ארוך. בדיעבד כנראה הייתי צריך מיד לאחר רכישת הכרטיסים להגיע ולתפוס תור לרכבת ולחסוך את כאב הראש שמא לא נגיע בזמן.

בקנדה עניין התורים יותר מסודר וכ״א יודע שאסור לעקוף אבל אנחנו בארה״ב ופה כנראה שיש חוקים אחרים. אני הייתי עם נוגה וחיכינו בתור האינסופי ואיכשהו משפחה הודית מעאפנה ומרובת ילדים נכנסה באמצע התור והחליטה שהם היו שם ושכל העולם ואישתו יכול לקפוץ להם. היכן הסדרנים או אנשי האבטחה ??? מי יודע 

אחרי כ- 40 דק׳ המתנה בתור ובשמש הגיע תורנו (בזמן הזה יכולנו כבר להגיע ברגל אבל ניחא). דירבנתי את הילדים לטוס הכי מהר שהם יכולים ולעלות על הרכבת לפני שמישהו אחר יקח את המקום שלהם. בשל העובדה כי הרכבת נוסעת במסלול מעגלי ובכל תחנה ניתן גם לעלות וגם לרדת, יצא שהרכבת שהגיעה אלינו היתה דיי מפוצצת באנשים שעוד המשיכו ואיכשהו מצאנו מקום בקרון הראשון כאשר אני ונוגה מצטופפים בין מס׳ זוגות מבוגרים.

למזלי הזוג המבוגר והחביב שישב מקדימה לא לקח קשה את ההטרדות מצד נוגה שחיפשה תשומת לב בכל דרך אפשרית. הבחור ההודי שיש לצידי דיי חפר לי במשך הנסיעה ולא היה לי סבלנות לכך. ניסתי להיות אדיב ככל שאפשר והמחשבות שלי נדדו למקום אחר.

הגענו בזמן לאטרקציה המרכזית פה באי - Cave of the Winds.
בזמן השיט אל עבר מפל הפרסה ראינו אנשים עם מעילים צהובים בצד האמריקאי שממש נכנסו אל מתחת למפל Bridal ורצינו לבדוק על מה מדובר. מחיר הכניסה היה סביר ולא כלל יותר מידי מיסי תיירות מוגזמים כפי שהיה לנו עד כה בקנדה (כ- 80$ אמריקאי כולל כרטיסים לרכבת). בכניסה למתחם יש סרטון שהמחיש איך חיו פה בעיירה לפני כמה מאות שנים וההסיטוריה של בניית מפעלי התעשייה המזהמים ומאוחר יותר הסרתם והפיכת המקום לפארק לאומי. אופק מאוד נהנה שהחלטנו להישאר ולראות את הסרט פעמיים.

תמונה משפחתית בדרך למפל

לאחר המתנה בתור, ירדנו במעלית קטנה (לא חשבו להכניס לפה מעליות עם קיבולת נוסעים גדולה יותר שכן זה גרם לתור הארוך) וקיבלנו פונצ׳ו גשם בצבע צהוב. נוגה היתה הפעם במצב רוח טוב יותר לאחר שישנה את שנת הבוקר המאוחרת שלה וכולנו התעטפנו במעילים כאשר אני מגן על התיק גב שהכיל את כל המסמכים ועל נוגה שבמנשא.

חגית ואופק לפני שנרטבו

מדהים !!! אין מילה אחרת לתאר את החוויה העוצמתית שכולנו חווינו פה.
בהתחלה צעדנו על טיילת מלוחות עץ שהשקיפה מרחוק אל עבר מפל Bridal ולאט לאט טיפסנו את עבר תחתית המפל כאשר המים משפריצים עלינו מכל הכיוונים. אני הייתי אחראי על הצילומים והסרטונים, בעוד חגית לקחה את את ואופק לבדוק ראשונים את עוצמת המפל. בשלב מסוים כאשר הגעתי ממש קרוב - ראיתי שאור ואופק התקדמו לנק׳ הכי קרובה שיש לתחתית והצלחתי להסריט איך אופק נרטב כהוגן מהמים הרבים שנפלו עליו (הפונצ׳ו עשה עבודה מצויינת אבל לא יכול היה להגן ב- 100% מעוצמת המים שהשפריצו את כל עבר).

אני ונוגה בדרך למפל

שמחים ושוב פעם מלאי אדרנלין סיימנו פה את האטרקציה הכי שווה לדעתי בכל הטיול לקנדה וארה״ב (השיט למפלי הפרסה היה מדהים אבל היהגם  מבעס בגלל שנוגה לא שיתפה פעולה). עלינו בחזרה למעלה והילדים קיבלו את הפרס שלהם בגלידרייה המקומית. גם כאן מחירי הגלידות לא זולים וראינו לנכון שמשתלם לקנות לכ״א גביע עם 2 כדורים ולא 1 (5.5$ לכדור או 6$ ל- 2 כדורים). נוגה בשלב הזה נרדמה ואני ואופק נשארנו להשגיח עליה, בזמן שחגית ואור הלכו לנק׳ התצפית מלמעלה אל עבר המפל שזה עתה היינו בו.

מפה התקדמנו לנק׳ תצפית מרהיבה אל עבר מפלי הפרסה - Terrapin Point.
אני ממש שמח שהגענו גם לצד האמריקאי כי למעשה כל מה שיש בצד הקנדי הינו ממוסחר בצורה פשוט מוגזמת ופה בצד האמריקאי זה לא מורגש כ״כ וגם אנו נמצאים בפארק לאומי שהכל פה ירוק וטבע מסביב. נק׳ התצפית פה הרבה יותר טובה וגם הרבה יותר מרווחת. זכור לי כאשר היינו בצד הקנדי לפני כמה ימים והלכנו לראות את המפלים - היתה צפיפות בלתי רגילה בנק׳ התצפית.

חגית ואור בנק׳ תצפית למפל הפרסה

אופק בשלב הזה החליט לנוח קצת וחגית היתה עם נוגה. אני ואור טיילנו לנו לאורך כל הטיילת עם הנוף המדהים ובשלב מסויים אור גם לקחה את הפלאפון והנציחה את המקום בכמה תמונות וסרטונים לא רעים בכלל.

אור בפארק הלאומי

האטרקציה האחרונה כאן באי שאליה כיוונו היתה - Three Sisters Island. מדובר על איים נוספים שצמודים לאי המרכזי (Goat Island) וניתן להגיע אליהם על גבי גשרים. חגית והילדים החליטו לחכות להסעה ואני התקדמתי ברגל עם נוגה שעדיין ישנה. בסופו של דבר כולם הגיעו באותו הזמן.

הילדים ניצלו את ההזדמנות ורצו קדימה לחקור את האיים הקטנים. באי האחרון ראינו כי ממש גידרו את הירידה למים שכן מכאן הדרך מובילה למפל הפרסה וכנראה בעבר אנשים רחצו כאן ולא רצו לקחת סיכון מיותר שמישהו יסחף בעוצמה האדירה של הנהר.

חגית והילדים באי 3 האחיות

סיימנו פה את הביקור וכרגיל חגית והילדים העדיפו לחכות לרכבת ולא ללכת ברגל. לי זה היה מצויין כי ניצלתי את השקט וביחד עם נוגה בעגלה - חצינו את כל הפארק והגשרים המרהיבים והגענו ראשונים לנק׳ ההתחלה של הרכבת. 

הילדים היו רעבים וניצלנו את ההזדמנות ללכת למסעדה שכבר הרבה זמן רצינו - Hard Rock Cafe. המקום היה מפוצץ בסועדים אבל איכשהו הצליחו למצוא לנו שולחן פנוי והילדים חגגו על ארוחה טעימה שהוגשה על גבי צלחות פלסטיק בצורה של גיטרה (קיבלנו את הצלחות כמזכרת מהמקום). כמובן שגם קינוח היה מעורב וכולנו שבענו עד רמה שלא יכולנו לראות יותר אוכל. המלצרית שהיתה בשולחן שלנו עבדה מאוד קשה עם כל הדרישות שלנו והחלטתי לתת לה בסוף טיפ מאוד שמן כי ממש הגיע לה והיא היתה מאוד מרוצה מכך.     

תמונה משפחתית בהארד רוק קפה

לקראת הערב סיימנו את הביקור המוצלח בצד האמריקאי והיה צריך להתחיל לחזור לקנדה.
בגשר - הילדים השתעשעו עם הרעיון שהם בצד של ארה״ב ואז בקנדה ואז בשתי המדינות.

הביקור במחלקת ההגירה בצד הקנדי היה יחסית קצר (כרגיל שאלות לאן אתם הולכים, מי מארח אותכם וכדומה) ומשם הדרך לרכב היתה אמורה להיות יחסית קצרה. עברנו על פני הסניף הקנדי של המסעדה Hard Rock Cafe (מחירים יותר גבוהים מאשר בצד האמריקאי. טוב שלא עצרנו פה) ובטעות נכנסנו דרך רחוב מלכודת הילדים ב- Clifton Hill. הילדים כ״כ רצו להיכנס למשחקים ולאטרקציות שפה אבל היה דיי מאוחר ועוד היתה לנו נסיעה ארוכה הביתה. היה קשה להוציא אותם אבל בסוף הבטחנו להם שנעשה דברים אחרים בהמשך הטיול והם שיתפו פעולה.

הנסיעה חזרה הביתה היתה מאוד רגועה והילדים דיי נרדמו מאחור.
סיימנו עוד יום ארוך ומלא חוויות.

סרטון סיכום על השיט ב- Niagra Falls:

מבחר תמונות מיום זה:

שיט למפל הפרסה

חגית בשיט בניאגרה

תחילת השיט למפלים

אנחנו אחרי השיט

נוף המפלים בדרך לארה״ב

חגית והילדים

מפל בריידל

חגית בדרך למפל

מפל הפרסה מהצד האמריקאי

אור משקיפה לעבר הצד הקנדי

אור ואופק נהנים מארוחת הערב