See The World: Niagra to Buffalo Trip

היום מחכה לנו יום מאוד מיוחד.
כבר זמן רב שאנו רוצים לעשות overnight בצד האמריקאי של העיירה Niagra Falls וסוף סוף מז״א והלו״ז מתכנסים. היות ומדובר רק על לילה אחד אז התכנון וההכנות היו מאוד בסיסיות - מקום ללינה עוד לא היה לנו אבל לא כ״כ דאגנו שכן בצד האמריקאי יש לא מעט מוטלים שזמינים בהתראה של מעכשיו לעכשיו במחירים סבירים (מה שלא קיים כמעט בצד הקנדי).

כרגיל התעוררתי בבוקר מוקדם והתחלתי להכין את ארוחת הבוקר/צהרים וכן את כל הציוד והבגדים שאנו נצטרך לשהייה במקום חדש. חגית והילדים התעוררו בהמשך ולא התעכבנו יותר מידי בבית ויצאנו לדרכנו.

הנסיעה לעיירה Niagra Falls היתה כרגיל מאוד נינוחה כאשר אף אחד לא חותך או עוקף בפראות וגם לא היו עומסי תנועה. אני כבר הכרתי את הדרך מהנסיעות הקודמות על אותו הכביש וניצלתי את ההזדמנות שמאחור הילדים רגועים בכדי להינות גם מהנוף תו״כ הנהיגה.

לאחר כשעה הגענו וחיפשנו היכן ניתן לחנות שיהיה הכי קרוב לאטרקציה המרכזית להיום מצד אחד ושלא יהיה יקר בטירוף מצד שני. האופציה להחנות את הרכב בחניון הכי זול שכר חנינו בו לפני כשבוע לא היה רלוונטי כי הוא היה מאוד רחוק. עשינו מספר סיבובים בעיירה ומצאנו עוד חניונים ששייכים למסעדות או בתי מלון רחוקים מהמרכז שהחניה שם היתה חינמית אבל חגית רמזה שהיא לא רוצה לקחת סיכון ובסוף חנינו ליד תחנת הכוח בחניון מוסדר שגובה תעריף מטורף של 30 דולר ל- 4 שעות בלבד.

מהחניון היתה הליכה מאוד קצרה לאטרקציה מרכזית נוספת בעיירה - Niagara Power Plant

עוד לפני הכניסה, הילדים אכלו את ארוחת הבוקר כדי שלא ירגישו רעב תו״כ הסיור והחוויה תהיה לא נעימה. חגית ניצלה את הזמן הזה לקנות את כרטיסי הכניסה (לא זול אבל בהחלט שווה את הזמן).

אור ואופק במפעל החשמל

מעט על תחנת הכוח בעיירה Niagra Falls

הן בצד האמריקאי והן בצד הקנדי בנו תחנות כוח לפני כמאה שנים לצורך הפקת חשמל (מפעל הידרואלקטרי). יש במקום הסבר רב על האנשים (תומאס אדיסון וניקולה טסלה) אשר פעלו כאן ובזכותם התפתח מירוץ טכנולוגי בתחום הולכת החשמל וכיום נפוץ כ- זרם חילופין (Alternate current). הביקור בצד הקנדי מצריך תשלום, אולם אנשים רבים לא יודעים שסיור דומה ומהנה לא פחות ניתן לעשות בתחנת הכוח בצד האמריקאי (אגיע לזה בפרק הבא).

הסיור בתחנת הכוח התחיל בקומה העליונה, היכן שהיו הגנרטורים המפלצתיים אשר הפיקו את החשמל. אור ואופק קיבלו חוברת הפעלה והתחילו לסייר ולמצוא נק׳ עניין רלוונטיות ביחד עם חגית שעזרה עם עניין הקריאה. אני ונוגה טיילנו בזמננו והתעכבנו על כל אטרקציה שנוגה רצתה לגעת בה. אחת מהאטרקציות פה שאור ואופק מאוד נהנו היתה לנהל את משק החשמל.

לאחר הסיור בקומת הכניסה, נכנסנו למעלית שלקחה אותנו כ- 8 קומות למטה. תו״כ הירידה קיבלנו הסברים על כל קומה ומה היה בה בעבר - קומות לתפעול המפעל, צינורות ענקיים שהתחברו לגנרטורים בקומה הכניסה ועוד. הכל היה כה אוטנטי והשתמר בצורה מאוד טובה.

חגית במנהרה התת קרקעית

ירדנו בקומה התחתונה ומכאן התחילה אטרקציה כיפית נוספת - התעלה שהובילה מים/פסולת מתוך המפעל החוצה. היה דיי קריר וטוב שהבאנו עמנו את הסוודרים. אורך התעלה כקילומטר ובסוף מקבלים פונצ׳ו נגד רסיסי מים ויוצאים לנק׳ תצפית אשר ממש צמודה למפל ה- Horseshoe המפורסם. עד כה יצא לנו לראות את המפל מלמעלה ומהצד האמריקאי והיום אנו גם רואים אותו מלמטה בצד הקנדי.

אני והילדים בתחתית מפל הפרסה

נוגה היתה עלי במנשא ועטפתי אותה עם הפונצ׳ו באותה צורה כפי שעשינו כמה ימים קודם לכן בביקור במפל העוצמתי בצד האמריקאי. יחסית ציפיתי להרבה יותר רסיסי מים אבל היה סביר ויכולתי לצלם לא מעט תמונות. מידי פעם ראינו סירות תיירים שהגיעה ממש עד לתחתית המפל ונזכרנו שגם אנחנו היינו שם עד לפני כמה ימים.

תמונה משפחתית במפל הפרסה

סיימנו כאן והתחלנו לחזור לרכב כאשר בדרך אנו חולפים על פני בית הפרחים אשר הומלץ לנו אבל בגלל מגבלת הזמן והמחיר הלא זול וויתרנו עליו לבסוף.

השעה היתה כבר צהרים ואנחנו מצאנו את הזמן הכי לא מתאים לחצות את הגבול לארצות הברית ברכב. כבר בצד הקנדי בכביש הגישה למעבר הגבול השתרך לו פקק אשר נמשך עד לביקורת גבולות. חיכינו כך קרוב לשעה והילדים כבר איבדו את הסבלנות. ניסינו להרגיע אותם באוכל וחטיפים אבל בסוף יש גבול לכל דבר.

סיטואציה ממש לא נעימה היתה כאשר סוף סוף הגענו עם הרכב לפקיד מחלקת ההגירה והוא הסתכל בדרכונים והחליט שמשהו לא תקין ועלינו לגשת למחלקת ההגירה להמשך טיפול. לא כ״כ הבנו על מה מדובר וגם הדרכונים שלנו כבר היו מוחרמים כך שהיינו חייבים לזרום עם מה שהם ביקשו. החננו את הרכב ועלינו לבירור (החניון לרכבים שצמוד למעבר הגבול משמש אך ורק לסיטואציה כמו שלנו ואסור בשום פנים ואופן לחנות שם למטרות אחרות).

גם למעלה היינו צריכים לחכות בתור עם עוד הרבה אנשים (מקסיקנים בעיקר) והרגשתי כאילו אנו חיים ממש בסרט אמריקאי ממש לא מוצלח. בסוף קראו לנו והפקיד הנחמד הסביר לנו כי בפעם הראשונה שנכנסנו במעבר הרגלי - הפקיד חתם במקום הלא נכון בדרכון וזה עשה בלאגן שלם. בסוף הוא החזיר לנו את הדרכונים ואנו אמרנו לו תודה ויצאנו משם כמה שיותר מהר שכן זה שרף לנו הרבה זמן.

מיד עם המעבר לארצות הברית, גילינו משהו חדש - הניווט בגוגל מפות החליף את יחידות המידה מקילומטרים ומטרים למיילים ויארדים. ואוו, עכשיו צריך להתרגל לזה ולעובדה שמלכתחילה גוגל מפות לא נועד לניווט ומאוד לוקה יחסית לתוכנת Waze. לפחות אינטרנט עוד היה לנו אבל ככל שהתרחקנו מקנדה - אופציה זו לא היתה רלוונטית וממש מזל שדאגתי להוריד לפלאפון שלי את המפות של ארצות הברית מראש.

הנסיעה בצד האמריקאי היא חוויה בפני עצמה - כבישים רחבים, מחלפים על גבי מחלפים והרבה הרבה אספלט וכמעט אין שבילי אופנים או מדרכות להולכי רגל. היעד שכיוונו להגיע אליו היתה העיר Buffalo אשר נמצאת פחות משעה של נסיעה ממעבר הגבול לקנדה. בחרתי את הכביש הנופי שאומנם אי אפשר לנסוע בו מהר אך מצד שני הוא עובר בעיירות דייגים ויש לאורכו הרבה נוף של ה- Country Side ומשקף את החיים האמיתיים של המקומיים שחיים פה.

לא היה לנו יעד מוגדר להיום. פחתנו את המפה (ללא אינטרנט) וכיוונו לעבר הנמל ששם ראינו שיש לא מעט נק׳ עניין שאנשים תייגו. אני הייתי מאוד מודאג מעניין הניווט ללא אינטרנט אבל לבסוף הבנתי את הטריק - כל עוד יודעים את הכתובת אליה רוצים להגיע - הניווט יעבוד (ואפילו בצורה טובה מאוד), רק צריך לקחת בחשבון שקבלת עדכונים ומידע אודות פקקים לא יעבוד.

הגענו ל- Outer Harbor Buffalo וחיפשנו מקום חניה שלא מצריך הורדת אפליקצייה ייעודית או מחיר מוגזם לתשלום. מצאנו לבסוף חניון דיירים שאפשר היה לחנות שם ללא חשש (ווידאנו זאת עם כמה מקומיים) והתחלנו ללכת על הטיילת הצנועה.

אני והילדים בפארק הנמל

במתחם הנמל יש אטרקציה סופר תיירותית - Buffalo Naval Park. אחרי שביקרנו באוניית המלחמה Haida בהמילטון ובגלל שהמקום כבר היה לקראת סגירה נאלצנו לוותר על התענוג. מה שכן - בפארק אפשר לטייל ולראות לא מעט מיצגי מלחמה וכמובן שאפשר לראות מבחוץ את כל כלי המלחמה (משחתות, אוניות מלחמה, צוללות, סירות סיור ועוד). בהחלט שווה ביקור לעתיד.

אור ואופק בפארק הנמל ב- Buffalo

המשך הטיול בטיילת היה דיי משעמם למעט האטרקציה - Buffalo Heritage Carousel אשר לשם כל המשפחות זרמו. המחיר לא היה יקר אבל איכשהו וויתרנו על זה.

בשלב הזה הילדים כבר היו רעבים והחלטנו לטייל רגלית לעבר מרכז העיר הקרוב שכן בטיילת היו בעיקר פאבים ובתי קפה. בלי אינטרנט היה קשה להעריך מה פתוח והיינו דיי ספונטניים. ניווטתי רגלית עם גוגל מפות ב- Offline ובסוף מצאנו פאב/מסעדה אשר היה פתוח והיו בו גם דברים שהילדים יאהבו לאכול - צ׳יפס והמבורגר.

בזמן שחגית לקחה את הילדים למעלה לשטוף ידיים, אני הזמנתי מהתפריט ותו״כ קיבלתי הרצאה/חפירה מהברמנית בלבוש מינימאלי על החיים שלה. ממש כמו בסרט אמריקאי הרגשתי רק שפה אני עם משפחה וילדים ולא רווק. לפחות האוכל הגיע דיי מהר והילדים טרפו אותו כאילו אין מחר. לי זה גם היה מאוד טעים והמנות שכאן הגיעו בגודל ממש גדול יחסית למה שהורגלנו והמחיר היה מאוד נוח ללא כל המיסים המעיקים כמו בקנדה.

בזמן שחגית האכילה את נוגה ואור שיחקה לה, לקחתי את אופק למשחק של מבוגרים - Darts.

כמו בכל פאב שמכבד את עצמו, גם כאן היה אחד כזה ואופק גילה התעניינות וכאשר ראה שהוא לא מצליח לפגוע במטרה, הוא פשוט לקח את החיצים והלך עד למטרה, טיפס מעלה ונעץ אותם ממרחק אפס. מה שנקרא - יש חוקים ויש את חוקי אופק.

סיימנו פה והתחלנו לחזור לכיוון הרכב. הילדים היו מלאי סוכר ורצינו למצוא פארק שעשועים שבו הם יוכלו להשתולל טרם ההגעה למלון הדרכים. לאחר נסיעה קצרה הגענו אל Delaware Park Rose Garden אשר היה פארק מאוד גדול עם גינת משחקים לגיל שלהם. אומנם לא היו ורדים אבל האטרקציה המרכזית שחגית ראתה זה שהיום בערב יתקיים בפארק מופע של שייקספיר. אלו היו חדשות מאוד משמחות שכן אנחנו כבר כאן וזאת הזדמנות לתת לילדים קצת זמן תרבות.

עד שהמופע התחיל, לקחתי את הילדים לגינת משחקים ששם הם פרקו את כל האגרסיות שצברו במהלך היום. גם נוגה מאוד נהנתה לשחק ולנסות לאכול את כל מה שהיא מצאה על הרצפה כולל אבנים ועלים.

היות ולא היינו מצויידים כראוי למופע (אנשים הגיעו לכאן עם מחצלות, ציוד קמפינג וצידה רבה) הרגשתי קצת לא נעים. הוצאתי מהרכב את כל מה שמצאתי בכדי שיהיה לכולם הכי נוח לשבת ולהעביר את הזמן תו״כ המופע. את אור ואופק שלחנו קדימה (עם חטיף כמובן) לשורה הראשונה ואני, נוגה וחגית התמקמנו לנו בין עשרות האנשים באמצע כאשר נוגה מאוד ניסתה למצוא חן בעיני כל הסובבים. סה״כ המופע היה מאוד נחמד וממש שמחתי שיצא לנו להגיע לכאן בתזמון מושלם.

נוגה וחגית במחזמר

קצת לפני סיום המופע החלטנו להתקפל ולהתחיל בנסיעה לכיוון המוטל - Super 8 אשר היה ממוקם מחוץ למרכז העיר. חגית נכנסה ראשונה וטיפלה בכל הקשור להזמנת החדר (וההתמקחות על המחיר) ואני סידרתי עם הילדים את כל הציוד שיצא מהרכב ללינה. המלון כאן הוא חלק מרשת של מוטלים אשר ניתן למצוא גם בקנדה והמחירים סופר נוחים וכוללים לינה וארוחת בוקר מפנקת.

חגית יצאה לקניות ולנקות את הראש ואני נשארתי להכין את הילדים לקראת שינה. סידרנו את המיטות כך שהבנים ישנו במיטה אחת והבנות במיטה הצמודה. סה״כ החדר היה סבבה והיה שקט למרות כל שלטי האזהרה שנתלו ברחבי המסדרונות אודות אנשים מפוקפקים שיכולים להסתובב בחלקים האלו של העיר. סגרנו את היום המאוד מתיש לקראת עוד יום מופלא שמחכה לנו מחר ברחבי ארצות הברית.

מבחר תמונות מיום זה: