See The World: Leaving Dundas

ביום שלישי (15.8.2023) לא עשינו יותר מידי לאחר היומיים האחרונים שבהם עשינו overnight בצד האמריקאי. ניצלנו את היום הזה לנוח מעט ובעיקר לסדר, לנקות ולארגן את הבית לקראת החזרתו לדיירים (ג׳פרי ואילנה) ב- 17.8.

אני התלבשתי על איזור המטבח והרכב בעוד חגית והילדים סידרו את החדרים בקומה העליונה ואת המרתף. בין לבין אני וחגית מצאנו קצת זמן לתכנן את הימים הבאים ולשריין את המלונות בערים הבאות אליהן נגיע בהמשך (לא היה פשוט בכלל וכלל הרבה גמישות בזמנים ובתקציב). סיימנו את היום הזה ללא אף תמונה למזכרת (פעם ראשונה בטיול) והתקפלנו לישון יחסית מוקדם לקראת יום המחרת והעזיבה של המקום שהיה לביתנו בשבועות האחרונים וממנו היו לנו המון חוויות חיוביות.

סרטון סיכום של Dundas:

למחר בבוקר ה- 16.8, אני כרגיל קמתי מוקדם והתחלתי במלאכה שאני מאוד טוב בה - סידור והכנת הבית לקראת העזיבה. התחלתי עם הכנת ארוחות הבוקר/צהרים והעמסתי את כל המזוודות, התיקים ושקיות הציוד והאוכל לרכב בצורה כה קומפקטית כאשר הכל נכנס למקום ויש ניצול מקסימלי של תא המטען ואיזור הנוסעים. זה לא היה ברור מאליו שכן צברנו כאן ב- Dundas לא מעט מזכרות לארץ וכן כמות דיי נכבדה של אוכל יבש ואוכל טרי שאותו לקחנו בצידניות עם בקבוקי קרח (עד שנגיע לחדר במלון הדירות בטורונטו).

חגית והילדים קמו יותר מאוחר וכ״א ידע בידיוק מה לעשות. לא היו ריבים, לא היו צעקות. כאילו השלמנו עם העובדה שצריך להמשיך הלאה בטיול וצריך להיות ממוקדים בדברים ההכרחיים ולא להתפזר בזמן. אור ואופק עשו ״מסדר ציוד״ ווידאו בכל חדר וחדר שלא שכחנו בטעות שום דבר שצריך ללכת איתנו הלאה. יאמר לזכותם כי הם עשו עבודה מצויינת והדבר היחידי שכן שכחנו בבית היה המתאם USB למחשב נייד שלי שכנראה הנחתי בחדר העבודה עם יתר הציוד של ג׳פרי.

נעלנו את המקום ואמרנו שלום בפעם האחרונה לבית הנפלא שאותו לא נשכח עוד תקופה ארוכה. התכנון להמשך הדרך היה שאנו ניקח את הרכב של ג׳פרי ואילנה לטורונטו ונחזיר להם אותו בשדה התעופה בעוד יום. אילנה אמרה כי זה ממש לא נדרש וכי הם יכולים להגיע משדה התעופה באוטובוס (או עם חברים) אל ביתם ב- Dundas וכי הם לא רוצים להכביד עלינו. לי זה לא היה מועקה ודיי הרגשתי מחוייבות לתת את השירות הזה של החזרת הרכב לבעליו ושהם לא יצטרכו להיגרר עם אוטובוסים ורכבת אחרי טיסה מאוד ארוכה. בסוף סוכם ביננו שנחזיר להם את הרכב בשדה התעופה.

הנסיעה לטורונטו היתה על כבישים מאוד מוכרים (QEW שמגיע מטורונטו עד לניאגרה). גוגל מפות היה פתוח ברקע אבל דיי זכרתי בעל פה איך לנסוע. עומסי התנועה התחילו ככל שהתקדמנו אל הערים המקיפות את טורונטו. לא היה נעים ונוגה לא הקלה על החיים מאחור.

בשלב מסויים כאשר היינו כבר בפרברים של העיר הגדולה - עשינו עצירה באחד הפארקים שחגית מצאה תו״כ נסיעה והילדים יצאו לפרוק קצת אנרגיות ולאכול את ארוחת הבוקר שהם כ״כ חיכו לקראתה. יאמר לזכות המקומיים שהם מתחזקים כראוי את הגינות הציבוריות ובכל מתחם יש ברזיות ושירותים יחסית נקיים. בפארק שאנו עצרנו בו היה אפילו Splash Pads (ויתרנו מפאת חוסר זמן).

מכאן המשכנו לאטרקציה המרכזית של היום: Casa Loma
טירה עתיקה זו נבנתה בשנת 1911 (מידע נוסף כאן) עבור הנרי פלאט והושקעו בה מיטב המוחות בתחום הארריכלות. מתחם הטירה מחולק למספר איזור עניין כאשר בכ״א מהם ניתן לבלות שעות ולהתפעל מיצירת המופת (צריך להקדיש למקום לפחות יום שלם). אנחנו קנינו כרטיס משולב אשר הקנה כניסה ל- 5 אטרקציות שונות ברחבי העיר במחיר פחות מופקע מהמחיר הרישמי.

אור ואופק ב- Casa Luma

יש לקחת בחשבון כי נדרש תשלום נוסף על החניה במקום (לא הכי זול. יש אפשרות לחנות ברחובות הצמודים אבל גם שם יש חוקי חניה שונים) וכי לא ניתן לסייר ברחבי הטירה עם עגלת תינוק (אנחנו הבאנו את המנשא עבור נוגה).

בקומת הכניסה יש לא מעט חדרים עם ריהוט בסגנון גותי עתיק ומרשים וכן הסברים רבים אודות כל חדר. בשלב הזה אור ואופק הצטרפו לחגית והמשיכו קדימה ואני ונוגה המשכנו בקצב שלנו. ראיתי כי באחד החדרים יש מס׳ דלתות סודיות אשר מהן ניתן להגיע לקומות שונות בטירה בצורה חשאית. בדקתי זאת עם נוגה ויותר מאוחר הזמנתי את אור ואופק שיכנסו פנימה וינסו לנווט משם ברחבי הטירה לבד.

בקומת המרתף ישנה מנהרה סודית אשר הובילה את בעלי המקום מאיזור הטירה אל עבר בית מפואר שהיה מהצד השני של הכביש. לקח כ- 4 שנים לסיים ולבנות את הטירה והבעלים בילה את רוב יומו בבית הצמוד ולא רצה לחצות את המרחב הציבורי בכל פעם ולכן החליט על בניית המנהרה שתחסוך זאת ממנו. הסיור במנהרה היה מאוד מעניין - כבר בכניסה היה חדר יינות ענקי שלא היה מבייש אף מרתף יינות בארץ (וכנראה גם בעולם) ולאורך כל המנהרה היו תלויות תמונות עם הסברים על חיי היום יום של האנשים שחיו שם פעם. כל נושא חימום המתחם היה ממש כאן מתחת לאדמה - חדר ענק שבו היו תנורי חימום אשר דאגו שדיירי הבית והטירה לא יסבלו מהקור העז ששרר בחורפים וכן שיהיו מים חמים במקלחות (עניין המקלחות והברזים למים חמים וקרים היה שיא הטכנולוגיה ורק למעט אנשים בעלי ממון רב היתה גישה לכך).

אור ואופק ב- Casa Luma

בצד השני של המנהרה היה בית מפואר לא פחות עם שלל פינוקים עבור הבעלים שחיו בו - מחסן של רכבים עתיקים שהיו פאר הטכנולוגיה באותה התקופה, אורווה לסוסים הרבים שהיו לרשות בעלי המקום וכן חדר סטודיו ששימש לאורך השנים כמקום להפקת סרטי הוליווד רבים ומפורסמים (בין היתר ניתן למצוא את X-Men, Pacifier ועוד). כיום יש במתחם בובות שעווה עם כל אותם מפורסמים שהצטלמו כאן בטירה עם קטעים רלוונטיים מכל סרט. ממש חוויה לא רעה !

חזרנו בחזרה במנהרבה לכיוון המרתף של הטירה ושם ראינו סרט תיעודי אודות חייו של בעל הטירה (הנרי פלאט) אשר היה עם סוף דיי מבעס (לא אפרט כאן). מכאן עלינו אל הקומה השלישית ושם היו מיצגים אודות המלחמות השונות שבהן לקחו חלק חיילי האומה הקנדית. אפשר לומר כי כל מלחמה שבה אנגליה לקחה חלק - גם קנדה (וכן גם ניו זילנד ואוסטרליה כקולוניות בריטיות) לקחו בה חלק. רק בקומה הזאת ניתן לבלות שעות ולקרוא על ההיסטוריה הרבה והמעניינת.

אטרקציה מעניינת נוספת היתה העלייה אל עבר מגדל התצפית (יש 2 בטירה) אשר הקנה תצפית מרהיבה אל עבר מרכז העיק והסביבה. מזל שאני ונוגה הגענו לכאן מוקדם ותפסנו תור ראשונים כי אח״כ התחיל תור ממש ארוך ואנשים פשוט התייאשו וויתרו. ידעתי מראש כי אור ואופק לא יחזיקו מעמד ולכן סימסתי לחגית שתבוא מהר כאשר ראיתי כי אוטו-טו התור שלי לעלות מגיע. הסיבה לתורים היא פשוט כי העליה לגג היא דרך מדרגות ספירליות צרות וכי בכל פרק זמן ניתן רק לעלות או רק לרדת.

אור ואופק בתצפית

איכשהו יצא שהיום הגיעו למתחם הטירה כל המתמודדות לתחרות מלכת היופי של קנדה. לא כ״כ הבנתי בזמן ההמתנה לעליה למגדל תצפית מה עושה בחורה בלונדינית יפה ורק אחרי שראיתי כי הצטרפו אליה עוד 2 בחורות יפות לא פחות הסקתי כי יש פה משהו היום.

לאחר הביקור בתצפית ירדנו לקומה השנייה והמשכנו לסייר ברחבי הטירה הענקית. הילדים הגדולים שוב פעם הרגישו תחושת רעב כך שקיצרנו את הסיבוב ויצאנו למרפסת לאכול פירות ונישנושים. לא יודע איך זה קרה אבל פתאום הציץ לו הישראלי הלא כ״כ יפה כאשר שמע אותי מדבר בעברית אל הילדים והחליט להתנחל אצלנו. הוא דיי חפר לנו וכל הזמן לקח דובדבנים יקרים מקופסת האוכל של הילדים. בשלב מסויים זה כבר היה לא לעניין ודיי רמזתי לו שאנחנו צריכים להמשיך ושגם הוא צריך (מה שנקרא: ״סע סע מפה״).

אני ונוגה

המשכנו לסיבוב קצר בגן הצמוד שהיה מאוד מטופח. אור לקחה את המצלמה והחליטה לתעד את המקום מנק׳ ראות שלה. יאמר לזכותה כי יצאו לה תמונות לא רעות בכלל. סיימנו את הסיבוב והשעה היתה כבר לקראת סגירה ונאלצנו להתחיל להתקפל.

תמונה משפחתית

חזרנו לרכב והתחלנו בנסיעה מאוד איטית בפקקים ברחבי העיר טורונטו עד שהגענו למרכז העיר ולמלון הדירות שעתיד לשמש אותנו בימים הקרובים כאן ברחוב 14 York St. מראש קיבלנו לאימייל הוראות להגעה עם רכב, היכן חונים וכיצד משיגים את מפתחות הדירה מתוך ה- lockbox. קראתי מביקורות של אנשים שהם מאוד מאוד הסתבכו עם זה, אבל איכשהו חגית הצליחה דיי מהר לעלות על העיקרון ובזמן שאני המתנתי לה עם הרכב ברחוב צדדי עם הרבה מפרצוני חניה
(Grand Trunk Crescent), היא השיגה את המפתחות ויכולנו להיכנס לחניון של המגדל (קומה מינוס 3 עם הרבה מאוד סיבובים צרים).

ביקורת נוספת שאנשים רשמו על החדר במלון זה שיש רק כרטיס מגנטי אחד (לפתיחת דלת הכניסה הראשית / דלת הכניסה מהחניון / לתפעול המעלית ומפתח פיזי בודד לפתיחת המנעול של החדר) - קבוצות לא יכלו להתפצל ולחזור לחדר בזמנים שונים מבלי להטריח את מי שהמפתח אצלו לרדת למטה ולהכניס אותם. לנו זה לא כ״כ היתה בעיה כי תמיד היינו ביחד, למעט פעם אחת שחגית יצאה לסיבוב קניות לבדה.

החדר שקיבלנו היה מאוד מרווח ומאובזר - 2 חדרי שינה עם סלון, מטבח מאובזר לבישולים, מכונה/מייבש כביסה ומרפסת נוף צרה שבעיקר היתה מלאה שאריות סיגריות מדיירים קודמים שגרו פה. התענוג הזה היה בכלל לא זול (קרוב ל- 6000 ש״ח ל- 4 ימים) אבל רצינו מגורים נוחים במרכז העיר שהכל במרחק הליכה קצר וזאת היתה האופציה שהכי התאימה לנו לאחר חיפושים קדחתניים במשך שבועיים.

אור בחדר מלון החדש שלנו

לאחר מנוחה וארוחה קלה, התארגנו ויצאנו לדרך. האטרקציה הבאה היתה מעין סגירת מעגל עבורי שכן הייתי שם עוד כאשר הייתי בן 13 (טיול בר-מצווה עם אמא) ועד היום, דרך התמונות, המקום היה זכור לי במעורפל. המקום היה CN Tower ומרפסת התצפית עם הרצפה מזכוכית שקופה. הליכה של 5 דק׳ וכבר הגענו וראינו תור אינסופי משתרך לו בכניסה הראשית. שלחתי את אור וחגית לעמוד בתור ולקחתי את אופק לסיבוב קצר מ- 2 סיבות: האחת בכדי להעביר את הזמן ולא לעמוד סטאטי בתור והשנייה בכדי לראות אם יש עוד תור שבו אפשר להיכנס מהצד השני. אומנם לא היה תור נוסף אבל לפחות העברנו כ- 15 דק׳ עד שחגית ואור סיימו את התור החיצוני והיו לקראת הכניסה למתחם הפנימי.

נוף העיר טורונטו

יצא כך שהגענו למגדל בשעה הכי לא מתאימה מבחינת עומסי התיירים. התור החיצוני היה כלום לעומת מה שחיכה לנו בפנים. לאחר שעברנו בידוק דיי שגרתי והצגנו את הכרטיסים (שנרכשו במסגרת הפס) עם השעה שאליה הזמנו (אחרת צריך לחכות עד שיגיע הזמן והם בודקים זאת) - נכנסנו לעוד שרוול של תורים אינסופיים ובסך הכל יצא שבילינו יותר משעה וחצי רק להגיע למעלית. כמובן שויתרנו על הצילום המשפחתי שהיה במחיר מופקע ואני לא מבין איך בכ״ז אנשים משלמים על זה כי הכל פה מאוד יקר. לפחות אופק מצא לו חברים קנדים חדשים בעזרתה של חגית כך שהחלק השני של ההמתנה היה יותר סביל.

חגית והילדים בקומת התצפית

בשעה טובה עלינו סוף סוף במעלית המהירה שלקחה אותנו למרפסת התצפית. דחפתי את העגלה באחת הפינות ועשיתי סיבוב ראשוני עם נוגה ובהמשך גם הילדים הגדולים הצטרפו. בכדי להגיע לרצפה השקופה, היינו צריכים לרדת קומה אחת במדרגות ושם חיכינו קצת בתור שכן כולם רצו להצטלם. אור ואופק נשכבו על הרצפה השקופה ולא נראה שעניין הגובה הזיז להם. העברנו ככה זמן רב ובשלב מסויים נאלצנו להתקפל בגלל השעה המאוחרת. חגית עמדה בתור למעלית עבור משפחות עם עגלות תינוק (מעליות אחרות לקחו הרבה יותר זמן) ואנחנו הגענו כאשר המעלית הגיעה וחסכנו עוד המתנה סטאטית.

אור ואופק ברצפה השקופה

חזרנו למלון והתאוששנו מעט מהיום הארוך שהתחיל ב- Dundas והסתיים כאן בטורונטו. הילדים היו שפוכים ומיד נרדמו. אני עוד הספקתי לתכנן את הלו״ז למחר וגם נרדמתי ללא בעיה.

מבחר תמונות מיום זה: