Last Day in Canada

זהו, יום אחרון לטיול פה בקנדה. 
קמתי לי כרגיל ראשון לאחר לילה לא פשוט ויצאתי לטיול במתחם העלוב שהיה כאן. אין מה לעשות - אתה מקבל את מה שאתה משלם עליו ובמקרה שלנו רצינו לחסוך. חזרתי לחדר והוצאתי את ארוחת הבוקר של שאריות - קורנפלקס עם חלב ועוגיות. יותר מאוחר כאשר כולם קמו התארגנו ואני הכנתי לנו 2 ארוחות לדרך - אחת שנוכל בנק׳ העצירה הראשונה ואחת לשדה התעופה. ראיתי כי נשאר לנו דיי הרבה אוכל ונאלצתי להיפרד מהכל ולהשאיר בחדר (פסטות, רטבים ועוד שימורים אשר בנינו על זה שיהיה לנו מטבח ובסוף זה לא קרה).

העמסתי בפעם האחרונה את כל הציוד והמזוודות אל הרכב ויצאנו לדרכנו.
הטיסה שלנו היתה ב- 11:55 בבוקר והיינו במרחק של שעתיים משדה התעופה כך שרצינו להתקדם לנק׳ עניין שקרובה לשדה ואח״כ להעביר את הזמן באיזו גינה או פארק עד שניכנס לשדה ושם נבלה את כל הזמן בתורים והמתנה לטיסה.

חגית פתחה גוגל מפות ומצאה פארק שעשועים נחמד באחת העיירות הצמודות לטורונטו. יצאנו כולנו להתמתח ולנשום אוויר צח. אור ואופק שיחקו במתקני הפארק ואני התענגתי על ארוחת בוקר שנייה של קורנפלקס שעוד נשאר לנו.

חזרנו לרכב והמשכנו למתחם הקניות הצמוד לשדה התעופה. בשלב הזה נוגה נרדמה וחגית לקחה את אור ואת אופק לחנות ה- Dollarama לקניות אחרונות לפני הטיסה. סה״כ לא התפרענו בקניות בטיול הזה כי באמת הכל היה כאן יקר וגם לא היה הרבה מקום ברכב להכניס עוד ציוד או בגדים לארץ.

תמונה משפחתית לפני ההחזרה

החזרת הרכב הייתה עניין פשוט לגמרי. כאשר נכנסנו לחניון החזרת הרכבים (Enterprise) ניגש אלינו בחור עם טאבלט ושאל רק אם הכל בסדר ושיש דלק ברכב. הוא לא בדק שריטות או חבטות (רכשנו ביטוח מיוחד כנגד פגיעות ברכב) ומיד שיחרר אותנו. התחלנו לאט לאט להוציא את כל הציוד והמזוודות ואת שקיות האוכל והציוד הנוסף שיעלה עמנו למטוס והתחלנו להתקדם לטרמינל הנוסעים היוצאים.

הכנת הרכב לפני ההחזרה

כמובן שלא קנינו כלום בשדה כי הגענו עם הרבה אוכל שבסוף חלק ממנו נזרק לפח. אור ואופק העבירו את הזמן במשחק עם עוד מס׳ ילדים ישראלים שפגשנו שם. לקראת 11:00 התקדמנו לשער העלייה למטוס וראינו תור באורך הגלות. חגית לפחות מצאה את התור הנכון לעמוד בו - התור של המשפחות עם עגלת תינוקות שהיה יחסית קצר. שילחנו את העגלה של נוגה לבטן המטוס ונכנסנו מהר לתפוס מקום עבור התיקים והשקיות שהבאנו איתנו שכן בשלב מסוים, לתיירים אשר עלו אחרונים - לא נשאר מקום לאחסון הטרולי והם נאלצו לשלוח אותם אל בטן המטוס.

רגע לפני ההמראה לישראל

הטיסה לארץ לקחה כ- 11 שעות (שעה פחות מאשר הטיסה מישראל לקנדה). אור ואופק כבר היו מצויידים באוזניות ורוב הטיסה העבירו בצפייה בסרטים שונים (אופק ראה פעמיים את הסרט החדש של סופר מריו). לנוגה הטיסה הפעם היתה יותר קשה וחגית עבדה מאוד קשה לשעשע אותה ולהרדימה.

קטע מבעס היה כאשר נחתנו בישראל וגילינו כי שכחתי לקחת את השקית אוכל/מתנות בתא הנוסעים וכי השקית עם הבוסטרים לילדים אשר שילחנו אל בטן המטוס הלכה לאיבוד וכנראה לא נראה אותה (כעבור מס׳ שבועות קיבלנו זיכוי לאחר שהגשנו תביעה).

את הדרך חזרה הביתה העברנו ברכבת (עם החלפה בת״א) וציפי דאגה שמונית גדולה תחכה לנו בתחנת הרכבת ספיר בנתניה. נכנסנו לבית וסוף סוף נשמנו לרווחה שהמסע הסתיים.

אין דרך לתאר כמה מרגש ועוצמתי היה הטיול שחווינו. כ״א חווה אותו בדרכו הוא וביחד כמשפחה יצא לנו להתנסות באתגרים לא פשוטים וסיטואציות של שינויי לו״ז בדקה ה- 90 לצד הנאה והרגשה שבאמת התנתקנו ויצאנו לחופשה ארוכה.

סוף הטיול לקנדה !!!

פרטים לסיכום על הטיול:

* משך הטיול: מ- 22.7.2023 ועד 28.8.2023
* כמה סה״כ הטיול עלה: כ 80 אלף ש״ח (20 אלף רק עלו כרטיסי הטיסה)
* מחוזות שביקרנו בהם: 2 (אונטריו וקוויבק)
* ערים מרכזיות שבהן שהינו: טורונטו, מונטריאול, המילטון, ניאגרה, קינגסטון, ברוקוויל ועוד.
* מס׳ רכבים שהיו לנו: 3 => מיצובישי אקליפס, פורד אסקייפ, BMW X3
* אמצעי תשלום מועדף: אשראי (לכ״א היו 2-3 כרטיסים עם מסגרת של 20 אלף כ״א)
* תקשורת: אינטרנט דרך eSIM של חברת Airalo. שתי תכניות לחודש וחצי (5gb ו- 1gb)

Enjoying the Road Trip

היום החלטנו לעשות משהו שונה בטיול - היתה לנו רק נק׳ עוגן אחת לאטרקציה וכל יתר היום יהיה בגדר טיול רכוב כאשר אנו בוחרים האם לעצור בכל עיירה או להמשיך ואפילו לשנות מסלול תו״כ תנועה. במקום לנסוע על הכביש המהיר (401) ולהגיע לנק׳ היעד אחרי כ- 2 שעות של נסיעה, החלטנו לנסוע בדרך הנופית ופשוט לבנות מסלול שישלב ביקור במקומות היסטוריים על הדרך.

אני התעוררתי ראשון וצעדתי לי לארוחת הבוקר המצויינת שחיכתה בכניסה למתחם המוטלים. הכנתי לי וואפל בלגי, קורנפלקס וביצים קשות והתיישבתי לאכול בשקט כאשר אני מתחיל לעכל את כל הטיול הארוך שעשינו עד כה ושאוטו-טו הכל נגמר. הספקתי להכין לכולם סנדוויצים לדרך ממגוון הרחב של החלמים שהיו במטבחון וחזרתי לחדר בכדי לשחרר את חגית שהיא תוכל להינות גם מארוחה שקטה.

הילדים התעוררו וביחד קיפלנו את כל הציוד בחזרה לרכב ומשם שילחתי אותם לארוחת הבוקר. מה שמקל זה שהמתחם יחסית מבודד והילדים יכולים להסתובב לבד. הם כמובן חגגו ואכלו מכל מה שמצאו (בעיקר התלבשו על מכונת הוואפל בלגי). נוגה אהבה בעיקר את הביצים הקשות.

את האטרקציה הראשונה לבוקר זה בכלל קיבלנו אתמול בדמות כרטיסים חינמיים. נסיעה של לא יותר מ-5 דק׳ וכבר אנו בכניסה למצודה ההיסטורית - Fort Henry. הגענו כמה דק׳ אחרי 10 בבוקר והעדפנו להצטרף לסיור המודרך שכבר התחיל על פני לחכות עוד שעה וחצי לסיור הבא.

מצודת פורט הנרי

את המצודה בנו הבריטים בתקופה שבה עוד שלטו פה והיא נועדה בראש ובראשונה להגן מפני פלישה ימית למחוז. היא הכילה מס׳ חומות ותותחים רבים להגנה, לצד חדרים רבים ואפשרות לשהייה של חודשים ללא אספקה קבועה. בשלב מסויים המקום הועבר לשליטת הקנדים אבל גם בתק׳ מאוחרות עדיין היה מסדר של כבוד לדמויות אנגליות שהגיעו לכאן כגון אליזבאט מלכת אנגליה וצ׳ארלס.

מצודת פורט הנרי

אנחנו התלווינו לסיור בחלקו הראשון, שכן אופק אמר שמשעמם לו דיי מהר. בשלב זה אור המשיכה עם חגית ואני ביחד עם אופק ונוגה זרמנו לסיור עצמאי בקצב שלנו כאשר אופק הוביל את הסיור. עלינו לחומה העליונה ושם אופק הצטלם עם מספר תותחים שכיוונו אותם לעבר הים. יצא לנו לעבור עוד במתחם חדרי המגורים, במטבח ובמרתף. לסיום צפינו במצעד צבאי של חיילים/חיילות עם תופים שהיה מרשים חלקית (איפה הרס״ר משמעת ״טאיטו״ שיעשה כאן סדר ...).

אופק מכוון את התותח

הטיול האמתי התחיל כעת כאשר עזבנו את העיירה קינגסטון ועלינו על Loyalist Parkway (כביש 33). אתמול בערב חגית מצאה מסלול חביב שעובר בין כמה עיירות היסטוריות ואף משלב שיט במעבורת והחלטנו לראות לאן נגיע ומקסימום אם נראה שלא אהבנו אז תמיד אפשר להמשיך או לחתוך לכביש הראשי. 

אני ואופק באגם אונטריו

הנסיעה בדרכים הכפריות הייתה מאוד מרגיעה. מכל צד רואים ירוק ויש שפע של אגמים מסביב (חלק מאגם אונטריו הענק). עשינו עצירה קצרה להתרעננות ליד העיירה Adolphustown. אהבתי שהשילוט פה מאוד ברור ויש כל מס׳ קילומטרים מפרץ עצירה עם שירותים (לפעמים מסודרים ולפעמים כימיים אבל תמיד יש ברז מים) וכן נוף משגע לאגם.

חגית והילדים בהפסקה

שמרנו בסוד את האטרקציה הבאה וכעת היה הזמן לומר לאור ולאופק להיכן אנו נוסעים. תו״ג הנסיעה התחילו שלטים עם ציור של מעבורת ושאלתי את הילדים אם הם מזהים לאן אנו נוסעים. לקח להם קצת זמן אבל בסוף הם הבינו. בכדי להמשיך בטיול הנופי אפשר היה לנסוע מסביב אך היתה אופציה נוספת וחינמית אשר כללה שיט במעבורת מ- Glenora Ferry ועד לצד Glenora שבצד השני של האגם.

כולנו ברכב לפני ההפלגה

ראיתי לפי השילוט האלקטרוני כי המעבורת הבאה תכף יוצאת ולחצתי חזק על דוושת הגז. חלפנו על פני לא מעט אטרקציות שהילדים בטוח היו אוהבים (מבוך תירס, דוכנים לממכר פירות יער עסיסייים ועוד). כבר הייתי בטוח שלא נספיק להגיע לפי גוגל מפות כי היה פקק רציני בכניסה וכאשר הגיע תורנו, נראה כי המעבורת מלאה עד אפס מקום. לאחר כדקה, הבחור על המעבורת סימן לנו כי נשאר מקום אחרון ומאוד שמחנו שלא נצטרך להעביר כאן עוד 40 דק׳ למעבורת הבאה.

אור ואופק מאוד נהנו מהחוויה להיות בתוך רכב שמפליג ע״ג מעבורת. גוגל מפות היה פתוח ברקע וצילמנו את האירוע שאנו נוסעים על האגם. היות והיינו האחרונים לעלות - זה אומר שהיינו הראשונים לצאת. אמרנו תודה למפעילי המעבורת והמשכנו בדרכנו.

אופק מצביע לאן מפליגים במעבורת

העיירה הבאה שאליה נסענו הייתה Picton. חלקכם אולי תתהו אבל גם פה בקנדה יש עיירה כזו (כמו באנגליה וכן בניו זילנד ובאוסטרליה). עצרנו לקניות ב- Giant Tiger (מעין הכלאה של סופר פארם עם רמי לוי) והילדים קיבלו את הממתקים שהם רצו. 

חיפשנו מקום לאכול בו את ארוחת הצהריים והיה דיי קשה. טיילנו לאורך הרחוב הראשי פעמיים ולבסוף החלטנו להיכנס למסעדת תיירים אשר לא היתה זולה אבל הגישו שם מנות שהיו מקובלות על כולנו (המבורגרים, צ׳יפס, שניצלים ופוטין). 

מז״א החל להתקדר וברגע שנכנסנו לרכב החל לרדת מבול חזק. החלטנו לוותר על המשך הנסיעה אל עבר מחוז Prince Edward והעיירה Wellington ובמקום זאת חתכנו בחזרה לכביש המהיר 401 ומשם אל נק׳ הסיום של יום זה. 

השעה היתה עוד מוקדמת והחלטנו לעצור באחת האטרקציות היותר מעניינות שאור ואופק מאוד התלהבו ממנה - Primitive Designs. מקום זה למעשה מוזיאון ענתיקות של רובוטים, מפלצות ועוד שלל יצורים אשר בנויים כולם מגרוטאות. אור ואופק עוד לא מכירים את כל הדמויות מסרטי המדע בידיוני שאני גדלתי עליהם (גרמלינס, הנושא השמיני, פארק היורה ועוד) ולפעמים הרגשתי כאילו המקום מיועד יותר אלי מאשר אליהם. היה מאוד מבעס שלא נשארנו פה יותר זמן כי כבר הגיעה שעת הסגירה.

אופק ב- Primitive Designs

לפני ההגעה לאחד המוטלים שחגית מצאה בגוגל תו״כ נסיעה, החלטנו לעצור בעיירה Port Hope. החננו את הרכב במרכז המסחרי והתחלנו לצעוד ברגל לכיוון המזח. למעשה העיירה כאן מוגדרת כעיירת דייגים ורוב האנשים שפגשנו הגיעו בסוף אל המזח.

אור ב- Port Hope

עצרנו לנוח וליהנות מהנוף ב- East Beach ולאחר כמה דק׳ התחלנו לחזור למרכז העיר. צ׳יפרנו את אור ואת אופק בשלגונים בכדי להוריד את מפלס העצבים של כולם ויכולנו לחזור בשקט לרכב ולהתחיל בנסיעה קצרה אל החדר שלנו ב-  Budget Inn Port Hope.

חגית ב- Port Hope

ההגדרה של מוטל זול באמצע הדרך בהחלט מתאים להיכן שהגענו. המקום היה הכי זול שמצאנו באיזור (עדיין יצא יותר מ- 200$) ומה שקיבלנו היה בהתאם - חדר משפחתי צנוע ללא מטבחון עם אנשים הזויים שמסתובבים באיזור החניה ומעשנים ללא סוף. כבר היה מאוחר כך שלא היה אכפת לי. סגרתי את כל הדלתות והחלונות והדלקתי מזגן. נוגה עוד שיחקה עם מנגנון הכיבוי וההדלקה של המזגן וזה היה עבורה משעשע. סיימנו להתארגן בחדר ואחרי מקלחות וסיפורים כולנו הלכנו לישון את הלילה האחרון שלנו כאן בקנדה. 

מבחר תמונות מיום זה:

נוף האזור של קינגסטון

מצודת פורט הנרי

מצודת פורט הנרי

אופק ליד אגם אונטריו

אור וחגית

אופק ב- Primitive Designs

אופק ב- Primitive Designs

אופק ב- Primitive Designs

אופק ב- Primitive Designs

Back to Kingston

רגשות מעורבים היו לי לקראת העזיבה של העיר מונטריאול. מצד אחד העיר בהחלט נשחשבת לידידותית למשפחות ויש לא מעט אטרקציות שמיועדות לקהל יעד זה אבל מצד שני הכל פה בצרפתית (שלטים ברחוב, תפריטים במסעדות וכמעט כל מי שאני פוגש ברחוב - הוא מדבר צרפתית ולא יודע או לא מעוניין לפתח שיחה באנגלית). מה גם שהאופי של האנשים פה דיי מזכיר את החיים בנתניה וזו לא מחמאה !

הצלחתי לדחוס את כל הציוד שלנו בחזרה לרכב ה- BMW שעד כה שירת אותנו נאמנה ואף הפתיע דיי לטובה מבחינת צריכת הדלק (לפי היבואן המקומי זה ליטר ל- 10 ק״מ. אני הצלחתי השיג 1 ל- 12). חגית טיפלה בכל ענייני הצ׳ק אאוט בזמן שאני והילדים התמקמנו לנו ברכב ויצאנו לדרכנו.

הדרך חזרה יחסית היתה ללא פקקים משמעותיים. דיי מהר מצאתי את הכבישים שמובילים לכיוון מערב והתחלנו בנסיעה רגועה כאשר מאחור הילדים חוזרים לישון. נק׳ האטרקציה המרכזית שבחרנו לעצור שם ושתשבור את הנסיעה הארוכה לשני חלקים היתה Upper Canada Village. 

תמונה משפחתית בכפר הקנדי

הגענו דיי בהתחלה ויעידו על כך הרכבים המועטים אשר חנו בחניון הענקי. חגית יצאה עם הילדים וביררה אודות מחירים וכרטיסים ואני בינתיים החניתי את הרכב והכנתי את העגלה ואת כל הציוד והאוכל שילווה אותנו בשעות הקרובות. המחיר פה לא כזה נורא ויש גם בונוס - כרטיסים לביקור חינמי במצודת פורט הנרי אשר חשבנו להגיע לשם כאשר ביקרנו בעיירה קינגסטון.

הביקור בכפר הקנדי היה מאוד מרשים. יצא לנו לראות מקרוב איך חיו פה פעם (רוב הבקתות הובאו לכאן מאיזורים שונים לאורך נהר סיינט לורנס אבל שימרו אותם בצורתם המקורית) וממש להיכנס לאווירה של פעם. כבר בכניסה עמד סוס רתום לכרכרה וניתן היה לעלות לסיבוב קצר ברחבי הכפר ואף לשמוע סיפורים מהמדריכה המקומית אשר היתה לבושה בבגדים מסורתיים של פעם. ירדנו בתחנה של בית הספר ונכנסנו לראות מקרוב איך לימדו פעם, כאשר בתוך צריף יחסית קטן הצטופפו להם כ- 15 תלמידים והמורה הקריא להם שיר ברוח התקופה ואז שאל שאלות הבנה.

שיעור של פעם

בשלב הזה לקחתי את נוגה והמשכנו לחקור מה עוד יש בכפר. חגית העדיפה להישאר עם אור ואופק ולהקשיב עד לסוף השיעור. התקדמתי הלאה ושמעתי קבוצה של מקומיים פוצחת בשיר מזמר וקליט מסביב למעגל. משם המשכנו לנפחיה, בית דפוס ומקום שבו אורגים שטיח/מפה. קיבלתי הסבר מעניין מהבחורה המקומית אודות טכניקת האריגה וכי השטיח הארוג שהיא עבדה עליו הוא תוצר של שנים רבות של עבודה ושבסוף היצירה תשמש לנוי באחד הצריפים שפה בכפר.

אספתי את כולם שהיו עדיין בבית הספר ומפה חזרנו ברגל אל נק׳ ההתחלה ושם שמענו שירה בציבור של פעם מלווה בניגון על כינור. ראיתי במפה כי יש בהמשך מקום מרכזי בו ילדים יוכלו לשחק ולהתלבש עם בגדים של פעם ולשם כיוונתי את כולם. אופק מאוד התלהב ממשחקי הלוח שנדרש בהם חשיבה ואור נהנתה להתלבש ביחד עם חגית ונוגה עם בגדים מסורתיים של פעם.

חגית, אור ונוגה בתלבושת של פעם

סיימנו את הביקור בכפר לאחר כמה שעות של הנאה והמשכנו בנסיעה הארוכה לכיוון העיר Kingston ששם הייתה אמור להיות נק׳ הלינה שלנו ל- הלילה. בשלב מסוים של הנסיעה לילדים כבר נמאס ואני הייתי דיי רעב אז חגית פתחה גוגל מפות והחלטנו לעצור באחת העיירות הצמודות לכביש הנופי. מה שיפה פה בכבישים בקנדה זה לא משנה היכן עוצרים - תמיד יש דרך חזרה לכביש הראשי.

מצאנו דוכן אוכל מקומי שהיה פתוח ואילו התנקזו מרבית תושבי העיירה הצנועה (לא זוכר את שמה). הקטע המבעס היחידי היה שהמקום לא מקבל אשראי ולא היו לי מזומנים. היה בסביבה כספומט אבל היתה שם עמלת מינימום של 5$ לכל סוג של משיכה. לא היה לי כוח לחפש מקום אחר ומשכתי כ- 50$ וקניתי לכולם Poutine, המבורגרים ושתייה. היות ופינת הישיבה במקום לא היתה כ״כ מזמינה והיו שם המון צרעות אז החלטנו לצעוד לכיוון רצועת החוף ושם אכלנו את ארוחת הצהריים המאוחרת.

חוף נהר סיינט לורנס

מכאן הדרך עד למוטל ב- Super 8 היתה מאוד קצרה. עשינו צק׳ אין וקיבלנו חדר משפחתי צמוד לחדר שהיינו בו לפני מס׳ ימים (הילדים זכרו בידיוק את החדר הקודם שבו גרנו). פרקתי מהרכב רק את הציוד ההכרחי ללילה בודד וחזרנו לנסיעה קצרה עד למרכז העיר Kingston.

נוגה בכניסה למוטל

באותו הערב היה מופע ג׳אז מקומי (בכדי להיכנס היה צריך להירשם מראש וגם לשלם) אשר אותו בעיקר שמענו מבחוץ. קצת מרגיז העובדה כי ניצלו שטח ציבורי (כל רחבת בית העירייה) לטובת אירוע פרטי בתשלום אבל ניחא. לאחר סיבוב קצר לאורך הטיילת (Waterfront trail) נכנסנו למכולת שכונתית וכל ילד קיבל משהו טעים שבחר (ברד בשלל טעמים, שוקולד, קפה בכוס ענקית עבורי ועוד). ישבנו ושמענו את צלילי המוסיקה תו״כ שאנו משוחחים וכאשר מיצינו את האווירה התחלנו לחזור לרכב ונסענו לחדר במוטל. כ״א כבר ידע היכן הוא הולך לישון וחסכנו את זמן הוויכוחים היומי.

מבחר תמונות מיום זה:

אופק בוחן משקולות

אור בתלבושת מסורתית

נגניות רחוב

ביקור אצל החרש ברזל

לומדים מהמורה של פעם

שירה בציבור

בקתה מסורתית

אור ואופק בשיעור

Last Day in Montreal

היום זהו היום האחרון שלנו בעיר הגדולה ומחר אנו מתחילים לחזור לכיוון טורונטו ולקראת הטיסה חזרה לארץ. במובנים מסוימים יש מעין תחושת הקלה (בעיקר עבור הילדים) שחוזרים לשגרה ולמקום הידוע והנוח שהוא הבית אבל לי הרגיש כאילו עדיין לא מיציתי את הטיול הגדול וכי יש עוד הרבה לראות ולחוות.

בנוהל הרגיל הכנתי את כל הציוד והאוכל וכאשר כולם היו אחרי א.ב מפנקת יצאנו מהחדר. צעדנו לעבר תחנת המטרו הקרובה ומשם עלינו על רכבת שלקחה אותנו עד לאזור הנמל. משם המשכנו ל- Chinatown והצטלמנו למזכרת עם שער הכניסה לשכונה הכה ססגונית שניתן למצוא כזאת כמעט בכל עיר גדולה בכל מקום בעולם. עברנו ברחוב הראשי וכמות המסעדות ובתי הקפה היו בלתי נתפסים. כל 10 מ׳ היה מאפיה ובית תה שנראה יותר מרשים ומפתה מאשר זה שהרגע חלפנו על פניו. החלטתי לאחר התלבטות רבה לעצור בסניף המקומי של CoCo Fresh Tea ולקנות לי Bubble Tea ולחגית והילדים קניתי מספר מאפים ועוגות מיוחדות שלא ראינו עד כה בטיול.

חגית והילדים בצ'יינה טאון

בהמשך הדרך עברנו על פני בניין שעלה ממנו עשן ותוך מס׳ דק׳ כבר שמענו סירות של כבאיות ורכבי משטרה והצלה. מסתבר שאותו בניין הכיל אנשים עם מוגבלויות שלא יכלו להיחלץ בכוחות עצמם וחיכו שמכבי האש יגיעו ויפרצו את הדלתות. אנחנו חיכינו בצד ובסוף האירוע אור ואופק הצטלמו עם מס׳ כבאים והיו מאוד מאושרים. 

אור ואופק עם הכבאים

משם המשכנו ברגל לכיוון העיר העתיקה וחלפנו על פני Basilique Notre-Dame (בשיפוצים ולא ראינו צורך להיכנס ולשלם על ביקור של 2 דק׳ עד שהילדים יגידו כי משעמם להם). המתחם עצמו מאוד מרשים ומומלץ להגיע בימים עתידיים כאשר כל השיפוץ יסתיים.

בזיליקת נוטרדאם

המשכנו בדרכנו לכיוון מוזיאון הנמל שביקרנו בו אתמול לקראת הסגירה. אני בחרתי ללכת דרך אזור הפארק והמזרקה ובמקרה ראיתי מישהו עם כלבה מאוד חמודה שנחו להם בצל. החלטתי להיות מנומס ולפתח שיחה קלילה אתו כאשר נוגה בינתיים שיחקה עם הכלבה. הייתה שיחה מאוד מעניינת עם החור שהגיע לכאן מארה״ב בשביל ללמוד ודיי היה בשוק מרמת המחייה וסגנון החיים בעיר בפרט ובקנדה בכלל. אור ואופק הגיעו בשלב מאוחר וגם הצטרפו אל נוגה במשחק עם הכלבה בזמן שאני ממשיך בשיחה. בין לבין כבר עברו יותר מ- 45 דק׳ והיינו ממש צריכים להמשיך הלאה. אמרנו שלום ובהצלחה בלימודים ונפרדנו ממנו לשלום. 

במוזיאון הילדים הספיקו לחוות וללמוד לא מעט על אזור הנמל והפעילות היום יומית שבו. החלק שהכי עניין אותם היה סימולטור השטת אונית מסע שלא היה הכי פשוט אבל עם הזמן הם קלטו את עניין המהירות והצליחו לעמוד ביעד. נוגה זחלה לה להנאתה ואף שיחקה בחלק מהמיצגים שהיו מונחים על הרצפה.

אור ואופק בסיום הפעילות

לאחר כשעתיים במקום הגיע הזמן להתקדם הלאה. אמרנו תודה רבה למפעילים והתחלנו לחזור לכיוון המטרו. היעד הבא היה להגיע לשוק העירוני המפורסם - Jean Talon Market אשר היה יחסית מרוחק ממרכז העיר והצריך החלפות של רכבות. ירדנו בתחנת Jean-Talon ומשם הדרך ברגל לשוק הייתה מאוד קצרה. 

אני חייב לציין כי סחורה כה ססגונית הרבה מאוד זמן לא ראיתי. כל הפירות והירקות בתצוגה היו נקיים ומסודרים בצורה מושלמת ומאוד רציתי לטעום מכל מה שהוצג שם. עצרתי באחד הדוכנים הצדדים ורכשתי להמשך הטיול שק של תפוסי פינק ליידי שאופק מאוד אוהב. התענוג לא היה הכי זול ובחישוב גס נראה כי כל תפוח עסיסי עלה לי כ- 11 ש״ח ...  

שוק ז'אן טאלון

את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה טבעונית מומלצת - Sham והמנות היו מאוד טעימות. כבר הרבה מאוד זמן שאנו מחפשים מנות הקרובות למטבח הישראלי ולרוב מוצאים אותן במסעדות לבנוניות שאליהן אני פחות אוהב להיכנס וגם מאוד קשה למצוא כאלו בין שלל הרשתות הבינלאומיות. 

מצאנו פה בסביבה גינת שעשועים קטנה שהילדים הפיקו ממנה את המיטב ופרקו מעט אנרגיה ולאחר מכן התחלנו לחזור לתחנת המטרו ובחזרה למרכז העיר. ירדו כעבור כמה דק׳ בתחנת Sherbrooke והתחלנו לצעוד לבית הקפה המאוד מומלץ (holychoco) שרצינו לבקר בו בסניף של טורונטו אך בדיוק היינו לאחר ארוחת צהריים גדולה ודחינו זאת לסניף שפה בעיר. רצונות לחוד ומציאות לחוד - הסניף היה סגור (פותחים רק ב- 18:00) ומאוד התאכזבנו מכך ששוב לא יצא לנו לטעום מאותם מאפים ועוגות שנראו סוף הדרך בוויטרינה.

במקום הביקור בבית הקפה, המשכנו בסיבוב בשכונה וראינו כמה נערים משחקים ברחוב במשחק שחמט. התקרבנו וראינו כי במקום יש בית ספר לשחמט וכי אותם הנערים למדו שם. אופק מאוד רצה לשחק נגד אחד הנערים שהיה גדול ממנו ב- 10 שנים לפחות ולמרבה ההפתעה הם הסכימו לפנות לו מקום וכך הוא יכול היה לשחק ולתת קרב מאוד רציני כנגד מישהו עדיף. לאחר 10 דק׳ של משחק בסוף היריב של אופק ניצח אבל כולם התפעלו איך ילד קטן יכול לחשוב ולשחק מול מישהו ברמה גבוהה ממנו.

אופק משחק שחמט ברחוב

את ארוחת הערב העברנו בסניף של McDonald's והילדים היו שבעים ומרוצים. לפחות המחירים כאן יחסית נוחים (לא כמו בארץ) כך שאפשר לקנות ארוחה משפחתית ולא לחשוב פעמיים. התקפלנו מכאן בחזרה למלון והתחלנו לארוז את כל הציוד לקראת העזיבה שלנו מחר בבוקר.

סרטון סיכום של Montreal:

מבחר תמונות מיום זה:

אור והילדים בשער הכניסה

צ'יינה טאון

רחבת הקתדרלה

אור ומצעד צבאי מאחוריה

אור ונוגה במוזיאון הימי

אני ונוגה במוזיאון הימי

Montreal City

הלילה לא היו הרבה הפתעות וכולנו יכולנו לנוח מעט לקראת היום הארוך המצפה לנו היום. אני כרגיל התעוררתי ראשון והתחלתי להתארגן הכי בשקט שיכולתי כי כולנו ישנים באותו החדר והוא לא גדול כפי שציפינו. בשל העובדה כי אין לנו כאן מכונת כביסה, התחלתי לחפש מכבסות קרובות עם ציונים נורמליים כי ראיתי לא מעט מקומות אשר אנשים פשוט קטלו אותם בביקורות שליליות ולא רציתי שזה יעכב אותנו ביום העמוס שלנו. בסוף הוחלט על המקום Buanderie Martin אשר היה יחסית קרוב לפארק והתכנון היה להעביר את הזמן בגינה הקרובה עד שהמכונה תסיים לכבס.  

לאחר שכולם התעוררו, אכלנו ארוחת בוקר קלילה ויצאנו לדרכנו. תחנה ראשונה הייתה המכבסה - חגית יצאה עם סל מלא בבגדים מלוכלכים מהימים האחרונים בזמן שאני והילדים חיכינו ברכב. לאחר כדקה ראינו שמנייאק מגיע לרחוב ומתחיל לחלק דוחות לרכבים אשר חנו במקומות האסורים (מסתבר שהבוקר מגיעה לכאן משאית זבל והרחוב צריך להיות נקי ממכוניות חונות). מהר הסברתי לו כי אנו יוצאים ומיהרתי לנסוע למקום חניה מסודר ושם חגית פגשה אותנו יותר מאוחר.

המשכנו משם וחנינו קצת לפני Parc Léon-Provancher. ראיתי לא מעט רכבים חונים ללא מדבקה מיוחדת או כרטיס חניה ואף שאלתי עובר אורח אם ניתן לחנות שם והוא אמר שאין שום בעיה. הדבר האחרון שאני צריך זה דוח חניה בטיול הזה. המשכנו ברגל לכיוון הפארק ודיי התאכזבנו - היה רשום בגוגל מפות כי הפארק מתאים לילדים בגילאי 5-12 אולם בפועל המתקנים שם היו יותר לכיוון גילאי ה- 2 עד 5. בשלב הזה השארתי את כולם בילד עם ארוחת הבוקר שהכנתי מראש וצעדתי בחזרה למכבסה ושם העברתי את כל הכביסה למייבש. השתמשתי במטבעות הבודדים שהיו לי עוד מהארץ שכן אנחנו משתמשים בכרטיסי אשראי כמעט בכל הקניות בטיול. 

ניצלתי את הזמן להחזיר את הרכב ומשם פגשתי את חגית והילדים שחזרו מהפארק. התחנה הבאה שתיכננו להגיע אליה היתה - Mount Royal Park. הנסיעה היתה עם הרבה פקקים והרבה רמזורים ונהגים שחותכים על ימין ועל שמאל. דיי הזכיר לי את הנהיגה בארץ ודיי היה מאכזב כי עד כה הנהגים בקנדה היו מאוד אדיבים והכל היה רגוע. קצת לפני העליה להר, חגית מצאה מאפיה מומלצת והחלטנו ששווה לעצור בצד הכביש ולהצטייד במספר מאפים מושחתים.

החנינו את הרכב בחניון המרכזי של ההר (תשלום לפי שעה) והתחלנו לצעוד לכיוון שכל התיירים צעדו (היתה מפה של האיזור עם שלל מסלולי ההליכה אבל עשו אותה כ״כ לא מובנת שגם אני וגם חגית לא ראינו צורך להשתמש בה לנווט את דרכנו). היום היה מושלם לטיולים - שמש חמימה ללא עננים. טיפסנו מעלה ביחד עם עוד מאות תיירים והגענו עד לנק׳ התצפית ב- Mount Royal Chalet. במקום יש בית קפה אבל אנחנו הצטיידנו מראש בארוחת בוקר מפנקת - מאפים טריים וחמים שכולנו זללנו. 

אור בתצפית

לאחר הביקור בנק׳ התצפית, התחלנו בירידה איטית לעבר חניון הרכבים. ראיתי בגוגל מפות כי יש מסלול מעגלי אשר מגיע עד לאגם מלאכותי אבל בגלל מגבלת הזמן ויתרנו והחלטנו לרדת באותה הדרך בה עלינו. 

מכאן היו לנו כמה אופציות - או שכולנו ניסע למרכז ונחה את הרכב באחד החניונים (כולם מאוד יקרים) או שאני אוריד חלק מהקב׳, אמשיך בחזרה למלון ואשאיר את הרכב ולאחר מכן אחזור ברכבת. בסוף הוחלט שחגית תרד במרכז העיר ואני והילדים נמשיך למלון. הנסיעה עם אור ואופק היתה דיי סבבה (חוץ מהפקקים הנוראיים). לאחר שהחננו את הרכב התחלנו בצעידה לתחנת המטרו L'Assomption ומשם למרכז העיר.  

ירדנו מהרכבת לאחר כ- 15 דק׳ ומשם התחלנו בהליכה אל עבר Old Port of Montreal. חגית בשלב מסוים הצטרפה אלינו וביחד עלינו לתערוכה (חינמית) שהתקיימה במוזיאון הנמל. השעה היתה 16:00 וב- 17:00 כבר סוגרים את המקום כך שהרבה לא הספקנו לראות. החלטנו שמקום זה מספיק חשוב ושנבוא לבקר שוב מחר על חשבון אטרקציה אחרת.

מונטריאול העתיקה

לאחר הסגירה, המשכנו לטייל לאורך הנמל והגענו עד לאחת האטרקציות שמאוד המליצו לנו
עליהן - La Grande Roue de Montréal. כבר בנסיעה לכאן ראינו פארק שעשועים מאוד גדול (בסגנון של 6 flags) שיותר התאים לגילאים גדולים והצריך שריון של יום שלם. במקום זאת הצענו לילדים שנלך לגלגל הענק, אך כאשר הגענו לקופה וכבר הוצאנו את הארנק לשלם חשכו עיננו - המחיר היה ממש מוגזם (קרוב ל- 100 דולר לפני מיסים עבור סיבוב של 15 דק׳). אמרנו לילדים שעניין הגזל לא יעבוד וכאשר נגיע לארץ ניקח אותם ללונה פארק בת״א אשר גם יהיה זול יותר וגם הם יהנו שם יום שלם ולא 15 דק׳ בלבד. אופק הבין את העניין דיי מהר אבל לאור לקח כמה שעות לעכל את זה וכל הערב נהרס כתוצאה מכך.

אור ואופק לפני הגלגל הענק

המשכנו לטייל בעיר העתיקה וברחובות הצרים והיפים וחיפשנו מקום טוב לאכול בו את ארוחת הערב. מצאתי לבסוף מקום אשר הכין את מנת הדגל של קנדה ב- Montréal poutine. כבר קרוב לחודש וחצי שאנחנו מטיילים בקנדה ואף פעם לא יצא לנו לטעום את מנת הצ׳יפס המפורסמת של המדינה. התעקשתי במיוחד שלא נוותר ונזמין 2 מנות - אחת לי עם תוספות ואחת סטנדרטית עבור חגית. הילדים לא היו כ״כ בעניין ונאצלנו לצעוד לעבר הסניף הקרוב של McDonald's ולקנות להם את המנה האולטימטיבית עבורם (המבורגר, צ׳יפס, שתיה וצעצוע הפתעה). בזמן שהילדים אכלו להם להנאתם, אני וחגית סוף סוף התנסינו במאכל המפורסם והאמת שהיה ממש ממש טעים.

פוטין טעים

סיימנו את הערב והתחלנו לחזור לכיוון המלון בדרך הרגילה - רכבת ממרכז העיר עד לתחנה של הכפר האולימפי ושם כ- 15 דק׳ הליכה לצד שבילי הפארק עד שמגיעים למלון. מז״א כבר החל להתקדר וגשם ליווה אותנו בדרך לחדר. התארגנות קצרה וכולנו הלכנו לישון אחרי יום עירוני עמוס בחוויות.  

מבחר תמונות מיום זה:

נוף מהתצפית

בניין הפרלמנט

אור ואופק במטרו

הנמל העתיק

פסל מרהיב בנמל

אור ואופק במוזיאון המדע